רש"ש על יומא נז.

גמרא דעבידי כסדרן. ולקמן דעבידי שלא כסדרן. נלע"ד לפרש משום דבפר ושעיר של יוה"כ היה עומד סמוך לפרוכת כשהוא מזה עליה לכן היה יכול לכוין שיהיו כל ההזאות כסדרן זו תחת זו כמצליף משא"כ בפר הע"ד ושעירי ע"ז שהיה עומד חוץ למזבח הזהב כשהיה מזה כדלקמן (נח ב) והיה רחוק מן הפרוכת כ' אמה (עי' מנחות צח ב) לכן לא היה יכול לכוין שיפלו כסדר זו תחת זו ונכון בס"ד:

גמ' שם דעבידי שלא כסדרן. עי' ת"י שהעלו בצ"ע אם היה בפר הע"ד שמונה או שבע. ותימה שנעלמה מהם גמרא דזבחים (ר"ד מב) ודמנחות (יו) כגון מ"ג של יוה"כ וי"א כו' של פר הע"ד ש"צ וע"ש בפרש"י הרי מבואר דלא היה בו אלא ז' וצע"ג:

גמ' שם א"ר נותן אחר למעלה וז' למטה ועולה לכאן ולכאן וכו'. וצ"ע אי שייך בכגון זה הא דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. ועמש"כ לעיל (לח):

רש"י ד"ה השתא ברי. ודאי כו'. משמע דמפרש ברי מלשון ברי ושמא. ולכאורה הנל"פ דהוא ל"ר מן בר דהוא בן בלשון ארמי ויהיה ביאורו כמו בני טמאים. אמנם כעת לא מצאתי לא בת"א ולא בת"י שיתרגמו בני ברי אלא בני כלשון עברי:

רש"י ד"ה דמים בדמים. קודם שנתן בפנים כלום. עי' לקמן (ע"ב) תד"ה נותן:

תד"ה אני. ובפרוכת דבבי איירי. עי' לעיל (נד):

בא"ד דאי בבית ראשון נימא נמי (כן נראה דצ"ל) של פר כהן משיח כו'. עי' לקמן (ס"ה) תד"ה וכן: