רש"ש על יומא כו:
Rashash on Yoma 26b · רש"ש על יומא · free full Hebrew text
Open in the reader →גמרא אר"א אף אנן נ"ת כו' ורגמוהו כה"ע באתרוגיהן. עפרש"י. וקשה דבקדושין (עג) איתא ג"כ כהאי והתם מא"ל. וי"ל דשם אשמעינן דזה הוה ברגל בשעה שהיו כולם מצויין בבהכ"נ. ועת"י שהערה מהא דאנשי ירושלים בסוכה (ס"ד מא). ול"נ דאנשי ר"ל חשובים וצדיקים כמו שפרש"י ר"פ שלח. והכא אמר כל העם:
גמ' שם ההיא דלא כראב"י ודלא כר"י. כ"ה הגי' הישנה ועת"י. ול"נ לפרש דלא כראב"י דאמר דאותן כהנים עצמן שהעלו לכבש העלו למזבח. ודלא כר"י שהיה פייס בפ"ע על העלאתן למזבח אלא דס"ל דבפייס השני זכה בו הי"ד בהעלאתן למזבח. וע"כ ס"ל דהיה פייס למחתה וזה ג"כ דלא כר"י. והנה התוי"ט הביא מהכ"מ בשם ריטב"א דהי"ד זוכה בבזך א' והט"ו בבזך הב' (וכ"כ הת"י) והוא ז"ל הוסיף דכן בחג בצלוחית של מים. וק"ל דלפ"ז מדוע לא עשה בן קטין ט"ו דדין וכדאמרינן לעיל (כה ב) ואס"ד כו' תליסר הוי. ע"כ נלע"ד דהא דתנן תמיד קרב בתשעה כו' אדסליק מינה קאי דתני והד' מי מעלה אברים כו' דהיינו להקריב ע"ז קאמר דפעמים ט' עד י"ב ודלא כפרש"י ותוס' שאחד הוא המעלה אלא כהת"י שהבאתי לעיל (בע"א) וכנגדן הוא דהתקין ב"ק י"ב דדין וכדתני שם כדי כו' העסוקין בתמיד כלישנא דהכא תמיד קרב כו'. ודיוקא דהש"ס לעיל (כה ב) הוא דה"ל לתקן י"ג כנגד הכהנים הזוכין בפייס השני. והא דתני ר"ח פייס פעמים כו' עד ט"ז אתיא כראב"י דלדידיה הנוספים ע"כ היו בפייס הב' והא דב"ק כו' כדי שיהיו י"ב אחיו כו' לא אתיא כוותיה והא דתני י"ז הוא כמו שפירשתי והפוך בה כי נכון בס"ד:
ד"ה עצמו. והא כראב"י היא כו'. כ"פ לפי גירסתו ופירושו לקמן בגמרא בההיא דלא כראב"י כו' ועי' לעיל (בע"א) בתד"ה דתנן וברש"א שם. ומכ"ש לפמש"כ בסמוך א"ש בפשיטות כרבנן:
רש"י ד"ה ולמנסך. שהוא נקוב כמין חוטם דק שהמים מקלחין ויוצאין בו כו'. כצ"ל:
במשנה ד"ה אם רצה. ובלא פייס. המל"מ בפ"ד מהל' תמידין ה"ט נסתפק בדבריו אם הדבר תלוי בדעת הבעלים לתתו לכל כהן שירצה או דכל הקודם זכה ודעתו נוטה לסברא האחרונה. ואישתמיטתיה פרש"י בתמורה (לב) במשנה שכ' דרשאי ליטול דבר מישראל חברו כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן כו'. הרי לפניך שבדעת הבעלים תלוי. אך התוס' שם חלקו עליו דלא מצינו טה"נ זו גבי קרבן. ונ"ל ראיה מקדושין (נג) דיליף שם מקרא דאין חולקין זבחים ומנחות כנגד עופות. והרי עופות קרבן יחיד הן ותני דחולקין. ויש לדחות דשם מיירי שלא בררו הבעלים כהן מיוחד אלא הביאום סתמא:
תד"ה פר. וקתני העוקץ בהדיה כו' משום דברישא כו'. ל"י למאי הוצרכו לזה הא בפשיטות איכא למימר דלהכי תני עוקץ משום דגם הוא בשנים: