רש"ש על יבמות לד:

גמרא ער ואונן שמשו שלא כדרכן וכו'. הא דפסיקא ליה להש"ס לומר כן נ"ל דמפרשי ושחת ארצה כפי' בן תמים שהביא הראב"ע ע"ש ומש"כ המהרש"א לא מחוור:

תד"ה ולא. ופריך מי איכא מידי כו' ועובד כוכבים מיחייב והאי לא מיחייב כו'. כצ"ל:

תד"ה נתן לה גט. הקשה הרמ"כ כו'. לע"ד ה"נ דאי מהתם ה"א דוקא קטנה שהשיאה אביה דדמיא לגדולה דנשואיה דאורייתא אבל קטנה יתומה ה"א דהוה כמפותה בעלמא ועדיפא מינה דמפותה קטנה איכא למיגזר משום גדולה. אבל בנשואין ליכא למיגזר כ"כ דל"ד לה. ולכן אפי' אמר הכא בפירוש בזנות לא הוה ידעינן דינא דהתם: