רש"ש על יבמות קיד:

גמרא אבל דם דעד דאיכא רביעית. ק"ל דמשמע בכ"מ דחיובו בכזית בכריתות (יד, כב) ובחולין (פז ב) ענוש כרת והוא דאיכא כזית מטמאין באהל והוא דאיכא רביעית וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהל' מאכלות אסורות וכ"כ רש"י בעירובין (ד) ובסוכה (ו) ובפסחים (מד). וכ"נ משום דכתיב ביה לשון אכילה וסתם אכילה בכזית וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' תרומות הל"ב לענין שתיית תרומה דבכזית והוא מהתוספתא ובחולין (קכ) גבי המחה את החלב והמחה את החמץ וגמעה אמר שם דהוה בכזית ועי' ברפ"ו דנזיר. שוב ראיתי בתוס' זבחים (קט) ד"ה העולה שכ' אע"ג כו' ומשקין ברביעית ה"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורן בכזית ועמש"כ ביומא (פ ב). ולפ"ז נוכל ליישב קצת סתירת הסוגיות דכריתות (כב) מיירי שאכל הלב עם דמו דהיינו דרך אכילה. וכן בשאר המקומות שנזכר בהם כזית יל"פ עד"ז. אולם ק"ל ע"ד התוס' מהא דרפ"ו דנזיר דרע"א אפי' שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ובגמ' שם ת"ק כו' ור"ע כו' ע"ש ופיר"ת שם בתוספות דבאכילה כ"ע ל"פ דבכזית וכי פליגי בשתיה דלמ"ר ברביעית ולר"ע בכזית מהיכא שמעינן לר"ע דפליג על מ"ר בשתיה דהרי ל"א אלא דשרה פתו ביין וזה הוה כמו אכילה דאף מ"ר מודה בו דהוה בכזית ודוחק לומר דהש"ס סמיך בזה על התוספתא שהביאו התוס' בסוכה (ו) ע"ש דמבואר להדיא דר"ע מחייב על שתיה ממש בכזית. (ועמש"כ בע"ז סז ב בס"ד) ועוד דהמשנה לא בארה עיקר פלוגתתן במאי דפליג ר"ע על מ"ר. ולולי דברי התוס' היה אפשר לומר דהא דאמרי' משקה הבא לאוכל כאוכל דמי היינו שהיא נעשה כאותו אוכל ולכן בההיא דנזיר א"א לחייבו מטע"ז בכזית דהא הפת היתר הוא לנזיר והא דמעילה האוכלין ג"כ דאיסורא. וכן הא דציר שע"ג הירק דיומא (פ ב) שניהן שוין לאיסורא ביה"כ. ולענין קושייתנו מהא דלב בכריתות י"ל כיון שעדיין לא יצא ממקומו לכן הוה תורת אוכל עליו וכמו דאמרי' בב"ב (פ) דבש בכוורת א"י מידי מאכל לעולם ע"ש בתוס' וכן בפסחים (לג ב) גבי ענבים ודברי התוס' יש ליישב דע"כ לא קאמרי דדרך אכילה הוא בכזית אלא בפיגול ונותר וטמא דאיסורן כתיב בלשון אכילה (וכן דם כתיב איסוריה בלשון אכילה) אבל יין דנזיר דכתיב איסוריה בלשון שתיה לא מהני אפי' בדרך אכילה להיות שיעורו בכזית. ולכן מוכח שפיר מדר"ע דאפי' שתיה בעיני' בכזית. והנו"ב בחלק או"ח סוף סי' ל"ו כתב בפשיטות דשיעור משקין האסורים ברביעית. ולפי מאי דאיתא בשבת (עז) דרביעית דם אם יקרש יעמוד על כזית. מיושב הסתירות שזכרתי (ולא נצטרך לדברי התוס' דזבחים הנ"ל) דאידי ואידי חד שיעורא והא בקרוש והא בצלול. ולפ"ז מופרך המהרש"א במש"כ דאי כתיבי שרצים וטומאה איכא למיפרך מה להנך שכן בכזית. אבל דם עד דאיכא רביעית. ועוד קשה לדבריו ל"ל להש"ס לומר גבי שקצים משום דאיסורן במשהו והיינו בבריה הל"ל דאיסורן בכזית משא"כ דם דהוה ברביעית. ולענין קושיית הרא"ם י"ל בפשיטות דגם טומאת מת במשהו היינו אבר שלם כדתנן האברים אין להם שיעור כו' (אהלות פ"א מ"ז):

שם א"ר ת"ש ב' אחין א' חרש כו' אחת חרשת וא' פקחת. כצ"ל וכבמתניתין:

שם (בסה"ע) איבעיא להו החזיקה כו'. מרש"י לקמן (בר"ד הסמוך) בסד"ה דאי נראה דגריס איבעיא ליה ומפרש דקאי ארבא דלעיל: