רש"ש על יבמות קד:

רש"י ד"ה החרש. במקום אח כשר. התוי"ט כ"ע וליתא דאפי' אין כאן אח אלא הוא אינה נפטרת בחליצתו. ול"נ דדעת רש"י דאם אין כאן אח אחר לחלוץ רשאי החרש לייבמה אחר חליצתו דכיון דאין לה תקנה אחרת ל"ג רבנן. לכן כתב דהא דקתני פסולה דקי"ל דכ"מ דתני פסולה פוסלת היינו דוקא ביש אח אחר לחלוץ. וכן חרשת מיירי שיש לה צרה לחלוץ. אבל בלית לה מותרת להתייבם אח"כ כנ"ל נכון ולדינא ג"כ:

רש"י ד"ה ור"ש. ול"ג בשנים כו'. ועי' לקמן (קה ב) בתד"ה ור"ש. ולע"ד נראה דשפיר גרסינן בשנים ואתו לאפוקי דבשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול מודו לת"ק דהא לדידהו הא דבעו שנים אינן אלא לשום עדות כמש"כ התוס' שם ובעדות קי"ל דאם נמצא אחד מהם קרוב א"פ כולן בטלין (בפ"א דמכות). אך התוס' בסנהדרין (מא ב) בד"ה כמאן כתבו דלר"ש בנמצא א' מהן קרוב א"פ תתקיים העדות בשאר. ולפ"ז נדחו דברי הרב המגיה בפט"ז מהל' עדות בשם המל"מ להוכיח מפרש"י בד"ה חלצה בשנים שכ' ונמצא א' מהן קרוב דהדר הוו להו שנים דבדיינים ל"א נמצא כו' כולן פסולין. דהנך רואה דגם לר"ש ולריו"ח דאינן אלא משום עדים מוכח מדבריו דמכשרי בנמצא כו':

תד"ה דאר"ז. וי"ל כו' מזובו ולא מנגעו ש"מ דטמא כו'. עי' ט"א במגילה (ח ב) ד"ה מזובו. שהקשה הא קרבן זב הוא ב' תורים כו' וקרבן עוף לא בעי סמיכה. ועמש"כ בנזיר פרק ח' ליישב בס"ד. ומפי הרב הג' מוהר"נ הירש ליב ר"י דוואלזין שמעתי דט"ס הוא בתוס' וצ"ל מטומאתו ולא מזובו והוא בת"כ במצורע פרשתא ג' סי' י"ג ור"ל אע"פ שלא נטהר מזובו ודלא כק"א שם ונכון:

נשאלתי אשה מדברת ואינה שומעת מחמת חולי שנפלה ליבם אם יש לה תקנה בחליצה מי מיקרית ארל"ב דקריאה הואיל דאין לנו מבוא איך ללמדה הקריאה (עמש"כ בגיטין עא) והוה כמו אלמת דשמעתין. א"ד כיון דיכולה לדבר. משום חסרון לימוד לא מיקריא ארל"ב. והשבתי דנ"ל דאף אם היתה ראויה לקריאה רק שלא היתה יודעת שחייבת לקרות ולא היה לנו דרך להודיעה שחייבת לקרות ומחמת זה לא תקרא מיקרי ג"כ ארל"ב (וכש"כ נידון דידן דמלבד דאין דרך ללמדה חיוב הקריאה. אין דרך ללמדה ג"כ עיקר הקריאה) והוא מהא דפריך הש"ס בב"ב (פא) אהא דקונה ב' אילנות מביא וא"ק. ודלמא בכורים נינהו ובעו קריאה כו' והאר"ז כל הרל"ב כו'. הרי אף דבאותו הצד דבכורים הם ראוים לקריאה רק דמחמת חסרון ידיעתנו בחיוב קריאתם אשר מפני זה לא מצינן למיקרי מיקרי ארל"ב. וחזרתי לומר דמצינו בענין יבום דאזלינן בתר מעיקרא כמו לעיל (עט ב) בסריס אדם והזקן אף דעכשיו א"ר להקים לאחיו שם. וכן עקרה וזקינה הביאו הרי"ף והרא"ש בספ"ק מהתוספתא דחולצות ומתייבמות אף דלא קרינן בהן עכשיו אשר תלד הואיל והיה להן שעת הכושר. וילפינן מהדדי מילי דיבום מדאמר רבא שם א"כ אין לך אשה כו'. ולכן נידון שלפנינו נמי היה לה שעת הכושר לקריאה קודם שנתחרשה. ולפ"ז יצא לנו דין מחודש דהא דאלם ואלמת אין חולצין היינו דוקא שנולדו כך שלא היה להן שעת הכושר. אמנם עדיין לא מצינו לה תרופה בחליצה והוא לפי גי' הרי"ף בס"פ גבי הא דר"א אשכחי' לר"כ דקא מצטער כו' כר"ז כו'. ולשון הנ"י שם וכולן ארל"ב חשיבי עד שילמדום והוא מהרשב"א בחידושיו. ואולי אף להרשב"א שם דחולק על הרי"ף היינו דוקא לענין קריאה בב"א דאומר כיון דאסוקי מילתא ל"ל בה אין בקריאה בב"א אפי' מצוה לכתחלה ולכן לא שייך בזה ראויה לבילה בעינן. אבל בעיקר הקריאה אולי מודה דאין הנשים ראוין לה עד שילמדון. ועי' מה שכתבתי פ"א דתרומות מ"ב בדברי הר"ש: