רש"ש על תמורה ח.

גמרא והני הוא דלא מזבני כו'. כ"ה גי' הצ"ק כמו שהוא בגליון. ונראה דר"ל דהמה אינם יכולים למוכרו לכהן אחר שיקריבנו כיון דהם בעצמן א"י להקריבו וכמו שהביא רש"י שם מגמרא דב"ק ודלא כהתוס' שם:

רש"י ד"ה מ"ש דידן. והשתא לא אסיק אדעתיה סיפא כו'. ביבמות שם במשנה ליתא להאי סיומא ויאכלו במומן ויתכן דרב משרשיא הוסיף זה מעצמו ליתר ביאור וכמו שהביא הלשון משחררין אע"ג דבמשנה הגי' ושחררו ורבא הוא דתיקנה אימא כו' ומשחררין. ועמש"כ בגיטין (מב ב) בס"ד:

רש"י ד"ה לא אמר ב"ע. שהפקידו כהן אצל כו' ונשבע והודה כו'. כצ"ל: