רש"ש על תמורה לא:

במשנה ולדן וחלבן אסור כו'. התוי"ט כתב דשייר הא דא"י לחולין להגזז ולהעבד הנשנה בחולין ובבכורות. והוא ז"ל שייר הא דפטור מן הבכורה דנשנה שם ג"כ. ממתנות לק"ל. דהא א"נ אלא בשור ושה והמקדישן תמימים לבד"ה א"י מידי מזבח. ובע"מ אפילו למזבח נמי אבל בכור שייך במקדיש חמור לבד"ה. ואולי משום דקולא הוא בקדשי מזבח. ומש"כ עוד ושייר נמי הקדש עילוי דלקמן עמש"כ שם בס"ד. אמנם לדעת הראב"ד ורש"י שהביא התוי"ט שם. שייר נמי דבקד"מ אין משנין מקדושה לחברתה. ובקדב"ה משנין אף מהיכל למזבח. ואפילו לדעת הרמב"ם בקדב"ה משנין עכ"פ מקל לחמור. ובקד"מ כלל לא:

גמרא וכללא הוא כו' עד כי קתני אעיקר זיבחא. נראה לפמש"כ לעיל ברפ"ב גם הכא ה"מ לשנויי מי קתני כל קד"מ. יש בקד"מ קתני. והגמרא סמיך בכאן על הואב"א דשם:

תד"ה ואפילו (בסופו) . אפילו למ"ד יש מעילה בדם ה"מ דם דחזי כו'. וק"ל דשם במעילה כי מקשה ליה מהא דחלב המוקדשין כו' מתרץ ומחלק בין דם דלא מתקיימא בלעדו אבל בלא חלב מתקיימא. ומדוע לא מחלק כי הכא וכן הכא כהתם: