רש"ש על תמורה כו:

תד"ה ש"מ. וא"ת מ"מ כו' דהא לא שייכא קדושת דמים בעופות כו'. וכ"כ לקמן בסה"ד ל"י למה לא וכי גרע ממקדיש עצים ואבנים לקנות מהם קרבן דקדשי קדושת דמים וימכרו ויביא בדמיהן קרבן וע"ש בפירש"י. ויש לומר דכוונתם דזה דומה למפריש נקבה לעולה דלכ"ע תרעה עד שתסתאב כו' כמש"כ רש"י לעיל (יט ב) במשנה וע"ש בסוגיא (דף כ) ובתוספות. וא"כ בעופות דאין להם פדיון לא קדשי כלל:

בא"ד א"נ כההיא דפרק התערובות כו' וכה"ג מצינו דיחוי מעיקרו כו'. ע"כ ר"ל בנפל הדם מתוך הצואר אל מים שבכלי שרת. דאם נתקבל תחלה בכ"ש היה נראה מעיקרא. אבל כה"ג ל"י איך הוא חוזר ונראה דהא בשעה שנתקבל בכלי שהיה בו מים לא היה עליו שם דם דנתבטל בהמים. אפילו אם תאמר דמים אינן חוצצים כמו סיב ביומא (נח):

בא"ד נסייעיה מרבנן כו' ואמרי ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח. כצ"ל:

בא"ד המפריש נקבה לאשם תרעה כו'. כצ"ל:

בא"ד דטעמא דר"ש משום דאזיל לטעמיה כו'. ר"ל אבל לר"א למ"ל דאזיל בשיטת ר"ש בזה דהא במפריש נקבה לעולה אפי' ר"ש מודה דתרעה כמו שהבאתי לעיל:

גמרא אמר אביי תחת מ"ל לישנא דאיתפוסי כו'. כה"ג משני אביי גופיה בנדרים (טז). ובגיטין (לב ע"ב):