רש"ש על תמורה כא.

במשנה אר"ש מ"ט שהבכור כו'. לכאורה ה"נ דר"ש לטעמיה דדריש בעלמא טעמיה דקרא עי' לקמן (ע"ב) בתד"ה ממקום אבל כשתעיין סיום דברי הספרי הביאוהו התוספות לעיל (יח) תראה דנצרך הטעם לכ"ע:

גמרא בעו במערבא המטיל מום כו'. עי' בתוספות ובמה שתמהתי ע"ד בעבודת כוכבים (יג ב). ונ"ל דאף דשם אמרינן דבזה"ז לכ"ע אינו אלא מדרבנן ע"ש. מיבעיא הכא משום דמ"מ אתו מכח הבכור והמעשר הראויים להקרבה:

שם דרחמנא מעטיה עשירי להוציא התשיעי. ובשלהי בכורות דאמר יכול שאני מרבה אף התשיעי אמרת כו' ע"ש. צ"ל דאף ל"ד אלא דר"ל מאי ראית לרבות י"א ולמעוטי תשיעי אימא איפכא וכ"ה להדיא בת"כ פרשה ויקרא פרק ט"ז סימן ד'. אלא דשם ממעט לתשיעי מן מן הבקר ע"ש והכא ממעט ליה מן עשירי:

תד"ה אי. דמיירי הכא במעשר שנזרע כו'. נ"ל דצ"ל שהופרש וכן לקמן בדבור הסמוך: