רש"ש על תמורה טז:

רש"י ד"ה ארבעה ניתנו להם כו'. ארבעה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שתי שכחות. ובמק"א פירשה רבי כו' ול"מ ארבעה אלא ביחיד כו'. כצ"ל:

בא"ד רנ"א כו' לתרוצי נמי אתא אחת כו'. כצ"ל:

בא"ד הילכך ע"כ כו' אלא ביחיד וגמרי' לה' דמתה מדרעייה. כצ"ל:

תד"ה וכי. מעתה אותה שנגמרה להיות רועה כו' אע"ג דאפשר להיות בציבור כו'. לכאורה תמוה דמאי איכפת לן אם בציבור נאמרה הלא באמת ס"ל לר"ש ביומא (נ) דבציבור רועה. אבל לפמש"כ התוס' לעיל (טו ב) בד"ה וקא קרבה ע"ש א"ש בפשיטות:

תד"ה רנ"א. וגם שכחו אם היא מן השנים או מן השלשה. כצ"ל:

רש"י (במשנה) שאם המיר בע"מ בתמימה כו'. עמש"כ לעיל (ז) בד"ה שמא: