רש"ש על תענית ו.

גמרא דתניא איזו היא רביעה ראשונה. בנדרים ליתא מלת ראשונה ועמש"כ לקמן (יט) ברש"י בס"ד:

שם אר"ז לנדרים דתנן כו'. הגה"ש הקשה מדוע לא הביא לשכירות בתים דתני ברישא דמתניתין כו'. ול"נ דר"ז כוון למתניתין דנדרים. (וכמ"ק בנדרים דשם ל"א אלא לנודר ולא הביא דתנן כו' משום דהתם קאי במתניתין דשם) ושם ליתא להא דהמשכיר כו'. והא לא תיקשי מדוע לא הביא ממתניתין דשביעית. די"ל ע"פ הא דאיתא בב"מ (קיד ב) בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא ע"ש בפרש"י. אבל בהא דרנב"י לקמן דמייתי הא דתנן בשביעית עד מתי כו'. וטובא איכא התם דמתניין קודם לזה קשיא. לזה י"ל ע"ד שכתבתי בשבת רפ"ב ע"ש. עוד נ"ל ליישב לפי שהגי' שלפנינו שם במשנה היא מאימתי כו' וע"ש בר"ש ושנ"א דמוכח גי' זו בירושלמי וגירסת הגמרא כאן כתב הר"ש דא"א לקיימה. לכן הביאה רנב"י להורות לנו גירסתה ופירש ג"כ טעמה. והוא ע"ד שכתבו התוס' בב"ב (קנט ב) בד"ה א"ל ע"ש ונכון בעז"ה: הגבו"א דייק מהא דר"ז דלת"ק בעינן ג"כ שיגיע או דסגי בחדא אי בירידה אי בשיגיע דא"ת דלא תלי רק בירידה א"כ אין נ"מ בזמנה כלל לת"ק. ול"נ דנ"מ כגון אם ירדו מרביעה ראשונה בלי הפסק עד זמן רביעה שניה והיא בכלל וכרשב"ג ולהכי הקדים הש"ס דבריו בכדי לפרש בהם דברי ר"ז. והשתא מתורץ ג"כ קושייתו לעיל על פי התוס' בנדרים דרשב"ג לא איירי כלל לענין נדר א"כ למאי מייתא הש"ס לדבריו התם. דשפיר מייתא ליה לפרושי ביה דברי ר"ז ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה אין היחידים. והואיל כו' בר"ח הוא אין ליחידים להתענות. נ"ל דחסר בדבריו מלת וכו' ועי' הגהת הב"ח. ובגבו"א לקמן (יו"ד) בסד"ה הגיע ר"ח פי' בכוונתו דר"ל דאין להם להתענות בו ביום הואיל דר"ח הוא ותנן אין גוזרין תענית עה"צ בר"ח. והוא רחוק: