רש"ש על תענית ד.

גמרא ואר"א כל ת"ח שאינו קשה כברזל כו' א"ל ר"א כו' אנן מהכא מתנינן לה כו'. בע"י נשמטה מימרא דרב אשי ע"י שגגת המעתיק וסמיך הא דא"ל ר' אבא כו' אמימרא דרבא האי צמ"ר דרתח כו' ונדחק שם הרי"ף לזווגם. ולא עיין בגמרא:

רש"י ד"ה והיינו דא"ל נביא. מדגני בי' כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה וכתיב אשר לא צויתי. ולא דברתי ליפתח ותהי חק בישראל. כ"נ דצ"ל. ותיבות מימים ימימה נראה למחוק. ור"ל כדפרש"י שם גזרו שלא יעשה עוד אדם כן וא"כ מוכח דמעשה מגונה היה מדעתו ולא שהשי"ת דבר לו:

בא"ד ואית דל"ג האי ולא דברתי דטעי כו' דל"כ אלא אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי. כצ"ל:

בא"ד ובאגדה קא חשיב כלב כו'. הוא במ"ר פ' חיי שרה ובס"פ בחוקותי:

תד"ה והיינו. בהגהת הגרי"פ צ"ל כ"ז איתא במ"ר כו' ע"ש ותמצא ככל הדברים האלה רק בשינוי לשון קצת וכן במדרש חיי שרה:

גמרא ר"י היא דאמר משעת הנחתו. עי' גה"ש. ולעד"נ דר"י דמתניתין סובר דמיוצר של יו"ט האחרון מזכיר דומיא דמיו"ט הראשון דר"א דמסקינן לעיל דמלולב גמר וכ"כ רש"י לעיל (ג) ד"ה הי ר' יהושע (והג"א שציין ע"ד ר' יהושע דהיינו במוסף תמוה מהא דפריך שם אילימא ר' יהושע דמתניתין הא אמר ביו"ט האחרון) אבל ר' יהושע דברייתא ס"ל מליל יו"ט האחרון כמש"כ התוס' (ב ב) ד"ה משעת. וכן מהא דלעיל אילימא ר' יהושע דמתניתין כו' אלא ר' יהושע דברייתא כו' משמע להדיא דפליגי אהדדי (ובירושלמי מקשה מיחלפא שיטתי' דר' יהושע כו' (דקס"ד משעת הנחתו היינו מז') אר"מ שכל היום כשר ללולב ופריך ויזכיר מבערב כו' עיי"ש. ובזה י"ל קצת סתירת פרש"י על הא דמשעת הנחתו אשר עמד עליה הגבו"א וע"ש ותראה שנעלם מעיניו הירושלמי) וסמוך לגשמים משמע ליה לרבא דהוא ליל יו"ט האחרון לכן מוקי לה דוקא כר"י דברייתא: