רש"ש על תענית ב.

במשנה רא"א מיו"ט הראשון ש"ח. וכ' התוי"ט דהיינו בתפלת יוצר כו' ונ"ל דלא איכפת לן להפסיק כו' כיון דצורך תפלה היא. כבר הקדימו בזה הרשב"א בתשובה הביאו הד"מ בסי' קי"א אות ב' וע"ש וכן הביאו הב"י בסי' רל"ו בקיצור. ואע"ג דהרא"ש בסי' ב' הביא מהירושלמי דאינו יכול להפסיק בהכרזה זהו אליבא דר' יהודה אבל ר"א פליג עליה בהא. תדע דבגמרא מספקא לר"א אי מניסוך גמר לה ומזכירין מאורתא אע"ג דלר"י ל"ל להא מטעם הירושלמי שהביא הרא"ש שם:

שם רי"א העובר כו' האחרון מזכיר. התוי"ט דקדק מדוע בר"ה קרי ליה השני והכא ק"ל האחרון. ול"נ דלהכי קאמר הכא האחרון כדי לזוגו למלת האחרון שקדם לו וכי"ב כ' התוי"ט בעצמו בר"ה שם במשנה הקודמת ע"ש. [וגדולה מזו כתב בשבועות פ"ז מ"ח ד"ה נתגלגלה] . וכה"ג משני ר"א בסנהדרין (י ב) ואיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש:

תד"ה אלא. אבל בסדר זרעים אומר כו'. כצ"ל:

תד"ה וישמע. וכמו ההיא וישמע אליה אלהים. לכאורה יותר ה"ל למינקט כמו יפתח ה' כו' דדמי' ליה טפי ועליו ג"כ ה"ל לציין:

בא"ד וא"ת כו' יורקמי שר של ברד הוי. ק"ק מדוע לא מקשי נמי מגבריאל שר של אש דשם. ואין לומר משום דלפעמים הוי לטובה כמו אש דאליהו בהר הכרמל א"כ גם בברד נוכל לומר כן עיין רש"א בח"א:

בסה"ד. צ"ל נמסר: