רש"ש על תענית כח.

גמרא בני סלמאי הנתופתי. גי' הרע"ב הנתוצתים וע"ש:

רש"י ד"ה מה הפרש. מ"ש כו'. לכאורה סותר א"ע למה שפי' במשנה ד"ה קרבן מוסף שכ' וכ"ש במנחה כו' ומשמע דגם בדר' יהושע הפי' כן. וכן פי' הרע"ב וע"ש. ופי' הגבו"א במשנה בדר' יהושע לא מחוור:

רש"י ד"ה בני עדן כו'. והכי קרי ליה בס' שמואל כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה הן הן בני יואב ב"צ. פלוגתא היא כו' וח"א זה יואב. עמש"כ במ"ר ס"פ מסעי אות כ"ז ובהשמטות אשר נדפסו שמה בס"פ שלח:

רש"י ד"ה ולר"י בני עדן. והדר קתני בני פחת מואב ובני עדן דלר"מ ולר"י היינו דוד כו'. כצ"ל:

תד"ה אי ר"מ. כי קאמר בעשרים בו בני פחת כו'. כצ"ל:

בסה"ד משום דר"י נימוקו עמו כו' ואפילו מחביריו. עי' עירובין (פג ב) בדבריהם ד"ה שבעה שכתבו להפך. ועי' מו"ק (יב ב) א"ל יחידאה היא ולא ס"ל כוותי' דתניא כלל ארשב"ג משום ר' יוסי כו' ושם עוד לימא שמואל כיחידאה ס"ל כו'. וזה יש לדחות דיל"פ שם דלרשב"ג קרי יחידאה ודלא כפרש"י שם דקאי אדר' יוסי ועמש"כ שם. ובבכורות (לז) אר"ח אמר רב אין הלכה כר' יוסי ופריך הש"ס פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. אולם שם משני באמת מ"ד נימוקו עמו קמ"ל. וגם בעירובין (מז) אמרינן דרב ל"ל להני כללי. ול"נ משום דמתניתין לא מצי אתיא לא כר"מ ולא כרי"ה המוזכרים בהנך ברייתות. אבל כר' יוסי דחדא ברייתא דזו או זו מצי אתיא. והברייתות פליגי אהדדי אליבי':