רש"ש על סוטה לג:

גמרא ר' אלעזר (כצ"ל בל"י והוא ר"א בן שמוע חבירו דר' יהודה. דאילו ר' אליעזר רבו דרבו הוה. ואף דמצאנו כיוצא בזה כמו שהבאתי בפסחים (עז) בס"ד ע"ש מ"מ נראה יותר כמש"כ. ודלא כש"ק בירושלמי שכ' דר' אליעזר במשנה דריש ברכות אזיל לשיטתו בכאן) אומר כו' סמוך לירדן כו' עד סופו. פרש"י בזה דחוק. ולעד"נ לפרש דר"א בא לדחות דר"י שלפניו דאמר שהם רחוקים מעה"י ואילך אצל שכם מפני הטענות שמבאר והולך. א) דהלא כתיב והיה בעברכם אה"י דמשמע תיכף בעברם. ואליבא דר"י היו רחוקים ס' מיל כדלקמן (ר"ד לו) וכמו שהביאו התוס' גם מהירושלמי. ב) מבוא השמש משמע בכ"מ שקיעת החמה. עי' תוס' ריש ברכות ד"ה דלמא. ג) בארץ הכנעני ארץ חוי היא. ר"ל לר"י שאומר שהמה אצל שכם. דהיא ארץ חוי כפרש"י. אבל א"ת דהמה סמוך לירדן א"ש כדכתיב והכנעני כו' ועל יד הירדן (בפ' מרגלים). ד) היושב בערבה. ולדר"י הלא בין הרים כו'. ה) מול הגלגל דמשמע הרואה את הגלגל. ולדר"י הלא לא ראו את הגלגל. ולעיל בדר"י ל"ג מול הגלגל. סמוך לגלגל וכן בירושלמי ליתא וע"ש בש"ק. וראב"י בא לתרץ טענות ר"א על ר"י ואמר שלא בא הכתוב כו' ונכון בס"ד. ודברי הק"ע בזה מגומגמין:

רש"י ד"ה הלא המה. כדכתיב בבני גד וב"ר כו'. כצ"ל. והוא בבמדבר (לד ט"ו) והמציין ליהושע השתבש:

רד"ה אחרי דרך. ומצינו בב"ר כ"מ שנאמר אחרי מופלג. הוא בפ' מ"ד:

רד"ה תניא ל"ג דכולה חדא מתניתא היא בספרי. כצ"ל:

רד"ה אחר שני דגלים. צ"ל כדכתיב בפ' במדבר. או בפרשת בהעלותך:

רד"ה וכשהחזירוהו למקומו. מתוך בית קה"ק של משכן שעשה משה כו'. בפ' פרת חטאת במשנה איתא שהיה בית אבנים מלמטן והיריעות מלמעלן. וע"ש בגמרא: