רש"ש על סוטה כד.

שם ובה"א או שותות כו'. התוי"ט עיין על לשון הרע"ב כלומר מתוך כו' לגי' לא שותות. וכ' אלא דאטעיי' ליה דהתוס' כ"כ כו' ע"ש. גם רש"י פי' כלומר מתוך כו' לגי' או שותות. ול"נ דאף לגי' לא שותות אנו צריכין לכלומר כו'. דלמאי איצטרכו לומר לא שותות דהא גם ב"ש מודו בזה. ומש"כ עוד וגי' הספרים ליתא כו'. הן ביבמות קיימו התוס' גי' זו ע"ש. ונראה שהוא ע"ד שכתבתי לעיל (כא ב) ע"ש:

רש"י ד"ה ה"ג דבר כו'. ול"ג איש איש דלדרשא אחרינא כו' לקמן. ר"ל בסמוך. והמציין הרחיק את הדרך לל"צ:

תד"ה שאינה. ולפרש"י שתת כוס עקרין היינו עקרה. לקמן (כה ב) משמע מפרש"י דעקרה היינו ע"י מכה. וכן עקרה דכתיבא גבי שרה רבקה ורחל בפשוטו משמע דהיינו ע"י חולי ומכה:

תד"ה ור' יונתן. ואמרי' בפ' השוחט והמעלה כו' ול"א כיון דמצי למדרש מודה כו'. לכאורה י"ל משום דא"כ לגבי מעלה נמי לדרוש איש איש לרבות המעלה להדיוט ולה' להוציא שעיר המשתלח. וכ"ת א"כ תרי קראי בשחיטה ובהעלאה ל"ל דהא מיגמר גמירא מהדדי כמו שפרש"י שם. עכ"פ יקשה מאי חזית. ואולי כוונו לזה גם התוס' בתירוצם לקמן:

בא"ד העבט תעביטנו זה שיש לו וא"ר להתפרנס כו'. כצ"ל:

בא"ד דר"ש כו' פליג עליה ר"ש ואמר כו' ובפ' אלו מציאות אמר כו'. כצ"ל:

בא"ד (ע"ב) דאיש איש משמע שפיר רבויי כריו"נ כו' האי איש איש דכי תשטה כו'. כצ"ל:

בא"ד הוה ר' יוסי נמי מצי כו' לרבות שוחט להדיוט כו'. כצ"ל:

בא"ד דמרבינן מנזיר להזיר כו' וידות נזירות כנזירות ומקיש כו'. כצ"ל:

בא"ד לא מסתבר כו' דלחייב קונם כו'. בריש נזיר בתד"ה בעיקר כתבו דלכנויין ל"צ דרשה וכ"כ בנדרים שם בשם הר"א וכ"כ הר"ן שם וצ"ע:

בא"ד וכן אם יאמר הריני כו'. משמע דהריני לחוד מהני וכשיטת הר"ן בנדרים (ט) בד"ה כשהיה. ודלא כמש"כ בריש נזיר בתד"ה האומר הריני:

בא"ד דאותן כנויין אשכחן כו'. כצ"ל:

בא"ד דאליביה לא מצי למידרשי' כו'. כצ"ל:

תד"ה וריו"נ. דר' יאשי' ל"ל דאשת חרש מקנין. כ"נ דצ"ל: מש"כ המהרש"א דתמיהתם לפרש"י ניחא ע"ש. תמוה דגם לפירושו יקשה. אליבא דרב מנ"ל לריו"נ הקישא דאשה לאיש. ואליבא דשמואל מנ"ל לר' יאשיה הא דאשת חרש כו':

תד"ה אמר לך. קינא לה ועודה ארוסה ונסתרה וכנסה וידע בה כו'. כן הגיה הק"ע. וכצ"ל לקמן בסמוך גבי שומרת יבם: