רש"ש על סוטה יח.

תד"ה חזר. או שתי קינין של אחת. לכאורה ה"נ להגיה או שתי פרידות. אבל לשון כולן לא יפול עליהן לפי מה שהשרישו התוס' בכתובות (ח) ע"ש:

בא"ד רי"א לא היו שופרות לקיני חובה. כצ"ל:

בא"ד ומהא נמי ליכא למיפשט כו' סאה ת"ט שנפלה לק' חולין רא"א תירום ותירקב כו' דהתם מקילינין בדרבנן כו'. תימה דאדרבה התם חומרא היא א"ת ברירה דמפני זה אמרינן דתירקב. וכן שם בתרומות פ"ה מחמיר ר"א לכמה דברים מחמת זה שאני אומר כו' וא"כ ע"כ מוכח דר"א סובר ודאי ברירה אפילו בדאורייתא להקל. דאל"כ הל"ל במדומע דרבנן אין ברירה כדי להקל עי' ש"א תשו' צ' ובמש"כ עליו:

בא"ד דתניא בתוספתא דמעילה נזיר כו' בין מג' מקומות ומחלל דמי חטאת כו'. כצ"ל:

בא"ד ונראה דהכא קמב"ל כו' עד סה"ד. דבריהם מגומגמין וצריכין להגה"ה:

תד"ה אמן. ירושלמי. לא שהיה ר"מ כו'. ל"י מה חידשו מירושל' דהלא גם בגמרתנו לקמן איתא כן: