רש"ש על שבועות ח:

גמרא אר"ז לומר שאם מת כו'. א"ל רבא כו'. כריתות כ"ו ב':

תד"ה ומאי נינהו. ניפוך מיפך דהא כתיב התם כו'. כצ"ל:

תד"ה מאי לכל. תימה דפריך בפ"ב דכריתות כ"ו א'. כצ"ל:

תד"ה לטומאה. ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון. לכאורה אם לא היה אלא חד ממש כיון דשני השעירים מעכבין זא"ז (מנחות כ"ז במשנה) יעשוהו לחיצון. ועי' רמב"ם פ"ה מעבודת יוה"כ ה"ג וצ"ע:

תד"ה כפרה זו (בסופו). וקרא אחרינא איצטרך לשום דרשה. בעניותי משכחנא להך דרשה ביומא (ס"א) לר"מ כדא"ל ולר"א ור"ש כדא"ל וע"ש (נ"ח) בתד"ה רוי"נ ובמש"כ שם בס"ד ונלע"ד דלפירש"י דלדרשות דהכא איצטרכו ב' קראי דדרשה הב' הוא מקרא דאחרי מות בסוף סה"י לכפר על בנ"י מכל חטאתם אחת בשנה ואחת בשנה דמדם חטאת הכפורים אתיא להא דיומא שהבאתי ונכון בס"ד: