רש"ש על שבועות מט.

רש"י ד"ה לכל. על ידה שבועה אחרת. כצ"ל:

רש"י ד"ה נושא שכר. וחייב קרבן שה"פ וחומש ואשם. האשם הוא הוא קרבן דשה"פ ועתוי"ט:

רש"י ד"ה ה"ג. ואם הודה מעצמו שלא באו עדים כו'. הכא בטענת אבד אפי' הודה לאחר עדים נמי חייב כדהוכיחו התוס' בב"ק (ר"ד ק"ח) וע"ש וע"ע לעיל (ר"ד ל"ז):

תד"ה ראה. עי' מהרש"א ואישתמיטתיה דברי התוס' שם (עמ"ב) דלא מקשה שם אלא מברייתא מדקאמר והא מדקתני סיפא ראב"ש כו':