רש"ש על שבועות מה:

גמרא חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת. והא דל"ק משום בל תגזול י"ל משום דאישתמוטי קא מישתמיט עד דמדכיר ליה שפיר ובזה נופל האע"ג דבתד"ה וכי שכיר:

גמ' שם דאשכחי' ר"ש לרב"ש כו'. כה"ג בעירובין (י"א ב') וש"נ:

רש"י ד"ה ששכרו בעדים (בסופו). ועשה עמו. כצ"ל:

תד"ה כי מטא. ועוד אמאי עקרוה כו'. כצ"ל:

תד"ה וכי שכיר (בסופו). לא בא לומר דעדיפי מדשכיר. כצ"ל:

תד"ה מתוך (הא'). במה שהיא אומרת שמא טועה כו'. כצ"ל:

בא"ד ואע"ג דבההיא כו' מיבעי ליה. כצ"ל:

תד"ה בעדים. דאי לא אמרי הכי כו'. כצ"ל:

בא"ד וליהמנינהו במיגו דאי בעו אמרי כו'. כצ"ל:

בא"ד פן יזכה האחר כו'. (כצ"ל בר') ועי' בכתובות (י"ח ב') בתד"ה אין נאמנים וצע"ק:

תד"ה בשטר. וריב"א מפ' כו'. ומשמע דהכי הלכתא ודלא כר"ח דשם דאפי' בפקדון נאמן וק"ל דא"כ אמאי לא דחי שם דכ"ע ל"ל דר"ח ומ"ד דגובה מחצה טעמי' משום דא"ל דאפשיטי דספרא זייר ליה וכה"ג קשה ע"ד שם בד"ה או דלמא ע"ש: