רש"ש על שבועות כו:

גמרא אי דלא ידע אנוס הוא כו' יודע אני ששבועה זו אסורה כו'. מוכח להדיא דבאומר מותר לגמרי אנוס הוא. וכ"כ רש"י בשבת (ס"ט ב') וכן התוס' לקמן (ל"א ב') וכן הרמב"ם ספ"א מהלכות שבועות ואפי' לרבא דפליג במכות (ז' ב' ט' א') ואומר דאומר מותר קרוב למזיד הוא הכא ממעטינן מהאדם בשבועה וכמו שגגת חפץ דכסבור שעורים הוא דפטור הכא גם כן מטעם אנוס כמ"ש הרמב"ם פרק ג' הלכה ט' ע"ש בכסף משנה אף על גב דלרבא שם קסבור בהמה ונמצא אדם גם כן קרוב למזיד הוא:

רש"י ד"ה מוצא שפתיך. כצ"ל:

תד"ה מצטער. ופשיט דלאו היינו שב כו'. כצ"ל:

תד"ה גמר. ותימה דבפרק ארבעה נדרים כו'. ואע"ג כו' לגבי אונסין אפשר כו'. לפנינו הגי' שם שאני. ועי' בר"ן כאן עוד גי' אחרת שם וכן בהרא"ש בפסקיו שם: