רש"ש על שבועות טו.

גמרא התודה היתה באה מן ה' סאין ירושלמית כו'. עי' במהרש"ל שכתב דלפי' התוס' דגם על האיפה הוסיפו היתה באה מן שש סאין ירושלמית כו' ע"ש ותימה דהא במשנה שם מפרש והולך דלמדה ירושלמית היו שלשים קב כו' וכ"מ עוד מהתוס' עצמן שהקשו שם דניזל בתר השתא כו' ע"ש:

רש"י ד"ה שתי תודות. מנחמי' כו'. וכ' בגליון דשייך לעיל במשנה ול"נ דשפיר שייך הכא דבעי מה"מ (דבעי כל הני) ומשני מוכן תעשו והרי תודות לא הוו במשה לכן קאמר דזה גמרינן מנחמי' ונ"ל עוד דצ"ל וב' תודות בו' והד"א עם ד"ה וכן תעשו:

רש"י ד"ה ה"ג אי לאו. וכתיב ישרתו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואעמידה. לימין מעל לחומה. כצ"ל: