רש"ש על שבת צג.

תד"ה לארכן. ולפ"ז אתיא כר"ש. לע"ד דבריהם תמוהים. דודאי אפי' לרבנן בעינן שיהא רובו נישא כדאיתא שם בפ"ה מ"ה מקצת טמא על המשכב כו' טהור. ומ"מ בד' טליות חחת ד' רגלי המטה הוה כאלו כ"א מרגליה נושאת את כולו הואיל דבלתה אינה יכולה לעמוד. וזהו ג"כ טעמם בכף מאזנים. כי זולת כ"א מהמו"מ לא נכרע הזב. או כ"כ כמו עתה: