רש"ש על שבת קלג.

גמרא ואביי אליבא דר"ש האי בשר מע"ל כו'. ועל לעשות לא פריך. ואולי דהתם נמי במתכוון לקוץ ואשמעינן דע"י גרמא מותר עיין לעיל (צד ב) פלוגתת ר"נ ור"ש באחת משלש ובכ"מ פ"י מהל' ט"צ ה"א בישוב השגת הראב"ד או י"ל דמוקי ליה לעשה עיין לעיל תד"ה האי עשה ובמל"מ שם הלכה ה':

שם ר"א אמר כו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. עיין מהרש"א לעיל בתד"ה האי עשה שהקשה דנילף מדדחי צרעת דהוה ג"כ עול"ת ואף למש"כ התוס' (ביבמות ה א) סד"ה שכן דה"ל ש"כ הבאים כאחד וא"מ ע"ש דבבכורות (מט א) משמע דלגופייהו מלמדין אליבא דרבנן ולר"ע מספקא ליה וכה"ג כתבו התוס' (ביבמות ו א) סד"ה טעמא ובד"ה שכן:

ד"ה כורך. דרך מלבוש לשנותו כו'. ולכאורה תרתי דסתרי דאם הוא דרך מלבוש אין בו איסור כלל אפילו מדרבנן ולשנותו כו' (זהו אפי' אינן דרך מלבוש כמו לעיל (קכח ב) לענין שמן מביאה בשערה) הוה איסורא דרבנן ואולי אף דרך מלבוש אסור דהוה כערמה לעיל (סה ב) אבל מ"מ קשה דל"ל כלל לטעמא דדרך מלבוש ואולי בכדי דליהוי שבות דשבות אבל משמע דדרך רה"ר אסור וכ"כ המ"א סי' של"א סק"ח וא"כ הוה בלא"ה שבות דשבות והגרע"א הקשה דמ"ש מכמון דשרי ללעוס בשיניו דהוה טחינה כלאח"י וה"נ הוה הוצאה כלאח"י ואפילו מרה"ר לישתרי ולי שנא ושנא דהתם לצורך רפואה (וביותר תמיהני על כתה"ג דלקמן ע"ב בפיסקא דמוצצין קאמר הש"ס דהוה סכנה וע"ש בתד"ה לועס) והכא לצורך מילה דמכשיריה קודם המילה אינם דוחים אפי' שבות: