רש"ש על שבת קיז.

גמרא אר"ח ג' מחיצות וב' לחיין כו'. ותרווייהו אליבא דר"א. וכן לק' בשנויי דר"א ואפי' לר"א כו' וק"ל מדוע לא קאמר ולחי וקורה ואליבא דב"ש דהא גם ר"א שמותי הוא:

תוס' ד"ה דשקיל (הב'). תנא חשיכה כו'. עי' הגהת הגרי"פ וכן מדברי התוס' עצמם שתירצו דלא קאי אשבת מוכח דל"ג חשיכה. ועי' מש"כ בברכות (כד) בתד"ה והא:

תד"ה אלא. ומשני אביי. נראה להדיא דגירסתם היה במסקנא אלא אמר אביי. לא ר"א כבספרים שלפנינו וכן יותר נכון. ותימה על המפרשים והמגיהים שלא הרגישו בזה: