רש"ש על סנהדרין פז.

גמרא דבר זו הלכה. נראה דדריש דבר לשון דבור והיינו הל"מ שלא ניתנה בכתב אלא בדבור:

שם בשעריך זו לקט שו"פ. נראה דעוקרין לקרא מפשטיה לגמרי ולכן נוהג דין ז"מ אף בח"ל עי' בגמרא ספ"ק דמכות:

שם וקמת מב"ד. עי' פירש"י. ואולי יליף זה מן ויקם מתוך העדה עי' לעיל (פב סע"א

שם דכתיב לכן כו' לא יאמר כו'. עי' הגהת הגרי"פ אכן בירמיה (יו יד) כתיב ולא יאמר כו' אך בשינוי לשון קצת מהאמור כאן. ועי' בספ"ק דברכות דהביאו ג"כ קרא דולא יאמרו המאוחר והרי"ף בע"י שם הרגיש בזה:

רש"י ד"ה כדתנן הם העידו. אי בפלוגתא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שמעברין (בסופו). יעברוה. כצ"ל:

רש"י ד"ה הלכתא אחד עשר. ואם ראתה ג"י כו' ולטבילת מים חיים. עי' שבת (סה ב) בפירושו שדחה זה מתוספתא חומר בזב מבזבה כו' וזבה אינה טעונה מים חיים. ונראה להגיה כאן ולספירת ז' נקיים: