רש"ש על סנהדרין סז.

במשנה אמר יש יראה כו' כך אוכלת כו'. עי' לעיל (סא ב) שנויא דרבא ובמש"כ שם:

שם אמר לשנים הן עדיו כו'. מדברי התוי"ט ד"ה מכמינים נראה דלשנים א"צ לומר לו היאך נניח כו'. אבל ל"נ כן מהתוס' לעיל (ס"ד ח) ע"ש:

שם מכמינים לו עדים כו'. משמע דעד א' והניסת לא סגי ונדחה התוי"ט בטעמו. ול"נ משום דה"ל עדות מיוחדת שפסולה בע"נ במכות (ו ב) ואף דאמרי' לקמן בברייתא מדליקין כו' כדי שיהו רואין אותו ומסתמא יראו גם את הניסת מ"מ לא מהני דבעינן שיהא כ"א רואה את חברו כגי' הרמב"ם שם במכות רואין את המתרה והמתרה רואה אותן ולא כגי' שלפנינו או:

שם והוא א"ל אמור מה שאמרת ביחוד. לפירש"י הוא נותן אצבע לתוך פיו. ול"נ דיחוד פי' בבירור כמו בפ"ו דשקלים מ"ב ור"ל ברר יפה דבריך הראשונים:

גמרא רבינא אמר כו' ולזא"ז קתני. כה"ג משני לעיל (סא ב):

שם רפ"א כי קתני מסית כו'. והנה הר"ב פי' למתני' דלמעוטי קאתי וכר"ש וסיפא כרבנן כמ"ש התוי"ט בד"ה המדיח והוא כדקס"ד דמקשה ותמוה ונראה דהוא מפרש רישא ר"ש וסיפא רבנן הוא תירוץ כסתמא דהש"ס [וכה"ג פירש"י בב"מ מ"א בד"ה אתאן לר"ע] וכה"ג משני ר"ח במגילה (ט ב) ובהוריות (יב ב) ומהרמב"ם בפי' נראה דמפרש דנביא המסית את היחיד לכ"ע בחנק (ובחבורו רפ"ד מהל' ע"ז חזר בו) ודקאמר הש"ס טעמא דהדיוט הא נביא בחנק הוא בניחותא והקושיא איננה רק מוהמסית את ההדיוט טעמא כו' ובשנויא דר"פ גריס כי קתני מסית את ההדיוט להכמנה ור"ל דלמדיח אין מכמינים וב"ס היה ג"כ מסית:

רש"י ד"ה הן רואין. ואע"ג דשמעי קלי' כו'. ק"ל דהא משמע בחולין (צו) דבטב"ע דקלא סגי וצ"ל דדוקא לענין איסורא אבל לא לקטלא וגדולה מזו ראיתי בנתיבות סי' פ"א בשם קצה"ח דאף בממון לא מהני טב"ע דקלא אך מה דמשמע מדבריו דלהכי לא מהני בד"נ משום דבעינן ראיה וידיעה צ"ע דהרי מוכח להדיא בשבועות (לד) ובתוס' שם דידיעה לחוד סגי וכן נ"ל מהרמב"ם ספ"ט מהל' עדות דטב"ע דקלא מהני מדלא פסל סומין בטב"ע דקלא אלא מטעם שאינן ראוין לראות משמע דבראוין מהני: