רש"ש על סנהדרין סה.

רש"י ד"ה רל"א. וחטאת א"ב אלא עה"מ דכתיב ועשה כו'. ולקמן בד"ה [אי הכי] כתב מקרא דלעושה בשגגה ועי' לעיל ס"ג בתד"ה אלא:

רש"י ד"ה עקימת שפתיו. שעוקמן ומנענען כו'. כצ"ל בל"י:

רש"י ד"ה והתורה אמרה. וכל שזדונו חייב מיתה על שגגתו מביא קרבן. אינו מדויק דלא תלי במיתה אלא בכרת דוקא ולכן מכה אביו ואמו וגונב נפש אף דיש בהן מיתה אינן בני קרבן הואיל ולית בהו כרת כדאיתא בתו"כ שהביא בעצמו לקמן ע"ב בראשו ובאמת כתיב ג"כ כרת בבעל אוב והנפש אשר תפנה אל האובות גו' והכרתי אותה ועי' דבריו בריש כריתות:

תד"ה והנשאל. וי"ל איפכא דאזהרה לנשאל כו' מל"י כו' ושואל כו'. נ"פ דרש"י מאן לפרש כן דהמשנה קוראתו נשאל ובקרא כתיב שואל. מ"מ קושייתם חזקה וגם רש"י חזר בו בפי' הגמ' כמו שהעיר המהרש"א וכן בריש כריתות במשנה. אכן שם בגמ' (ג ב) פי' ג"כ מלא ימצא כו' וע"ש בגליון וע' מש"כ בספ"ק דעירובין:

תד"ה מאן. כדתניא בספ"ק דכריתות דף ז'. כצ"ל: