רש"ש על סנהדרין לג:

רש"י ד"ה זכות גרידתא. לבעל דינו. כצ"ל:

תד"ה שעירבן (בסופו). חשיב כמו מזיד שה"ל לחכם לדקדק כו'. עי' בס"פ אלו מציאות ששגגת תלמוד עולה זדון ובפירש"י שם:

גמרא דכתיב ל"ת ול"ת עליו. דלשון חמלה נופל בנמצא לו זכות דראוי לחמול עליו וכסוי נופל בנמצא לו חובה שלא יכסוהו:

רש"י ד"ה כתיב. בח"מ יומת הרוצח. כצ"ל:

רש"י ד"ה טעה בנואף. וזיכה מהו. כצ"ל:

בא"ד הוא היה רודפני כו'. כצ"ל:

תד"ה שטעה. וי"ל דהכא מיירי בהעראה כו'. ק"ל א"כ ל"ל שלא כדרכה אפילו כדרכה נמי דהא העראה בא"א ל"י אלא מהיקישא דר' יונה בר"פ הבע"י. ואולי משום שארי עריות דילפינן שם במה"צ מנדה ואשת אח נקט של"כ. דבמה"צ אפשר שהצדוקין מודין: