רש"ש על סנהדרין קה.

גמרא אם יבא דוד כו' והוריש את בניך גת. נ"ל דשגרת לישנא דלעיל (ק"ב) בדרשת קרא דלכן תתני שלוחים על מורשת גת נקיט הכא:

שם והנביאים הלעולם יחיו וחזרו והודו כו'. כצ"ל ומה שבינתיים מסובבים בע"י:

שם ויסרו למשפט כו'. ארבב"ח כו'. גי' רש"י א"ר אבא בר כהנא:

שם ר' אליעזר אומר ישובו כו'. כצ"ל בי':

שם והיו צהובין זל"ז. עפירש"י ומזה תמהתי על לשון רש"י בפיה"ת בנשא בפסוק יאר ה' פניו אליך יראה לך כו' פנים צהובות אכן גם בגמרא מצינו לשון זה לשמוש שמחה בחולין (ז' ב) ובנדרים (מט ב) ובש"מ ועי' בערוך:

שם ומ"ד בא על אתונו היה כתיב הכא כרע שכב כו'. הגרי"פ גמגם בראיית פסוק זה והגר"א ז"ל משבש ליה ולע"ד הכוונה מפני שתפס לשון שכיבה אשר מצאנוהו גבי בעילה כדמסיק ולא רבץ כלישנא דיעקב (ויחי) והוא ע"ד שאמרו במ"ר (בלק) על אמרו כי התעללת לשונו סרוח ופי' המ"כ שתפס לשון טומאה כד"א ויתעללו בה. וכן בב"ר פ' פ"ז בפסוק ותאמר שכבה עמי להלן ופרשת כנפיך כו' אבל זו כו' ע"ש:

רש"י ד"ה מואב סיר. דוד כו'. עיין ח"א:

רש"י ד"ה מאן נינהו. דמשום הכי בורר הקב"ה כו'. נראה דהיה כתוב בר"ת דמ"ה ור"ל דמכל הכותים עי' בע"י: