רש"ש על ראש השנה ה:

גמרא אלא מאי חילופיו חילופי תודה דתני ר"ח כו'. לכאורה קשה דהא חלופי תודה לפני כפרה טעונה לחם כדאיתא במנחות (עט ב) וכיון דמתה אחת מהן הנשארת טעונה לחם ממ"נ. וצ"ל דהשתא מפרש חלופי' דברייתא היינו תמורתו וכלישנא דקרא לא יחליפנו וכן במ"ה דפ"ה דתמורה וכמו לשנויא דרב ששת ועמש"כ במנחות (פ ב). ודע דק"ל חלופי קרבן בנמצא הראשון אח"כ מדוע לא יהיה חליפיו הקדש טעות ויצא לחולין. או עכ"פ יהא נשאל לחכם ויתירנו. ואולי זה נקרא נולד. או דילפינן ליה מתמורה דחלה אפי' בטעות כדאיתא בנזיר (לא):

גמ' שם א"ר ששת כו' כגון כו' והומם כו'. עט"א ומשכ"ע בק"א. ועי' היטב בתמורה (ט ב) ותמצא עוד ראיה לדברי:

גמ' שם כגון שהומם בתוך הרגל וחללו כו' סד"א כו'. לכאורה כיון שהומם אזדא ליה הפרשה הואיל דלא חזי וחייב להפריש אחר ולחללו עליו. וא"כ מעת שנפל בו מום עד חילולו (דא"א לצמצם) הוה כדאמר ולא אפריש ויהיה מוכח מכאן דמצטרף זמן שקודם הפרשה לזמן דאחריה לזמני דב"ת ועט"א. ויש לדחות דאולי ר"ל דחללו ברגל שאחריו קודם קצת לאותו הזמן שהומם ברגל הקודמו דמצטרפי אהדדי כמ"ש התוס' לקמן (ו ב) ד"ה שנה. ואת"ל דדוקא אותו רגל עצמו מצטרף משכחת לה כגון שחללו על אחר וחלה אח"כ עד לשנה הבאה בתוך הרגל באותו הזמן שהומם הראשון. אבל העיקר נ"ל דאף דהומם מיקרי עדיין אפריש ולא אקריב דהרי הוא עומד אצלו ומשהה ליה גביה מלחללו. ותדע דאל"כ מאי דחיק לקמן היכי מ"ל אמר ולא אפריש בנדבה הא מ"ל בכה"ג דהט"א כתב כאן דבהומם אפי' בנדבה חייב לחללו. אולם יש לדון בזה כיון שאינו חייב באחריותו מה לי אבד מ"ל הומם:

רש"י ד"ה ומתה (בסופו). ולהכי ממעט קרא מב"ת. כ"נ דצ"ל:

תד"ה מה. ואפי' למאי דפריך. כצ"ל: