רש"ש על ראש השנה כב:

גמרא וחד מי מהימן. עי' בתוס' ותירוצם דחוק דדלמא מתניתין היא גופא קמ"ל דאפי' ליכא אלא א' מחלל את השבת מספיקא שמא יצטרף עם אחר. וכמו כן קשה מאי מייתי מר' נהוראי דלמא לעולם חד לא מהימן ומ"מ שפיר חלל ר"נ אה"ש שמא יצטרף. ועוד מאי מקשה ממעשה שבא הוא ועדיו כו' נימא ג"כ דאשמעינן דאע"ג דחד מהימן ילכו שנים דשמא יפסל א' מהן. לכן הנלע"ד דאף דהרואה אפי' חד מחלל אה"ש דשמא יצטרף וכן אפי' טובא שמא יפסלו מ"מ המעידים על כשרותם אינם מחללין מספיקא. דהט"א נדחק כיון דמה"ת הכל בחזקת נאמנים איך התירו חכמים חילול שבת בקום ועשה ע"ש. וא"כ הבו דלא לוסיף לחלל גם על הספק אך אם הספק הוא בהרואים כגון דליכא לפנינו אלא חד רואה יכולים המעידים עליו לחלל אה"ש אף דספק אם ימצא עוד אחד רואה כיון דעדותן על הכשרות הוא ודאי וזהו דאמרי' במסקנא מ"ד מספיקא ל"מ שבתא ר"ל דכ"ה האמת וה"א דאפי' על ספיקא דרואים נמי ל"מ והכא לא הוה ידוע אלא אותו הרואה שבא ר"נ להעידו קמ"ל ויתורץ גם קושיית המהרש"א:

גמ' שם עולה הייתי במעלה אדומים. הוא שם מקום ביהושע (יח יז):

במשנה משקלקלו הכותים. כאן א"א לפרש כפרש"י לעיל ד"ה להטעות את החכמים דהא בירושלים אשר שם קדשו אה"ח יניפו את העומר ביום ב' וכן קרבני עצרת. אלא שלא היתה כוונתם רק להטעות את ישראל שלא יעשו המועדות במועדם. ולכן לעיל אמר בייתוסים וכאן כותים. והתוי"ט נראה שלא הרגיש בזה:

גמרא למימרא כו' אמלא ל"ע מ"ט. נראה דהקושיא היא דנעביד אתרוייהו בכדי שלא יוכלו הכותים לקלקל דהא יתגלה שקרם כשיראו ב' פעמים משואות והט"א נדחק בזה:

רש"י ד"ה משקלקלו. והכותים השיאום בהרים שלהם. כצ"ל:

רש"י ד"ה לקדשו. להודיען שנתקדש. ולעד"נ לפרשו ע"פ מש"כ בס"ד בסנהדרין (יב ב) ד"ה עברוה דקידוש נקרא כשמתקדש ביום שלשים ע"ש:

תד"ה מוליך. חזינא כוכבא דנחית וסליק. עתוי"ט. ומש"כ ואם הם זולתם הרי הם קיימים. ל"ד שגם הם מהלכים ממזרח למערב על ידי כח גלגל היומי רק שאין להם מהלך עצמי כמבואר בספרי התוכנים: