רש"ש על ראש השנה כא:

רש"י ד"ה שבהם (במשנה). ולא איכפת כו' ע"פ עדים. משמע דהטעם משום דמצוה לקדש ע"פ הראיה ולעיל (כ) לא מסקינן הכי. ולקמן בגמרא פי' כדי שיתקדש החדש בזמנו והוא נכון כפי המסקנא. והתוי"ט בד"ה ובהן ע"ש ל"ד במחכ"ת שהרי מתקנין את המועדות היינו קביעותן לא קיומן וכדלקמן בגמרא. אמנם ק"ל דהא גם באדר ובאלול תלוי תיקון המועדות שאם לא יחללו את השבת עליהם ויתקדשו ביום ל"א. א"כ כשיראו ירחי ניסן ותשרי ביום כ"ט לקביעותן לא יוכלו לקדשן אז דאין חדש פחות מכ"ט יום כדמוכח בכ"ד ולעיל (ס"ד כ) וכן מהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן מוכח דבכ"ט אין ראוי לקובעו וכן איתא להדיא בתוספתא דמכלתין רפ"ב. והא דאיתא לקמן (כה) פעם א' כו' ונראית כו' בכ"ט לחדש כסבורים העם לומר ר"ח כו' ע"כ הכוונה על יום המחרת:

גמרא ת"ל אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר כו'. כצ"ל וכ"נ מפרש"י וכצ"ל לקמן במשנה בס"פ וכ"מ הגי' שם במשניות קטנים ד"א:

במשנה אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לע"ל. נ"ל דלרווחא דמילתא אמר כן ולדבריו דר"ע (עי' מש"כ לעיל טז) דגם בלא זה איכא טעם המבואר במשנה הסמוכה שאם יפסל אחד מהן. ואולי דל"ח לזה אלא באיש אחד אבל לא במרובים כהכא. או דסבירא ליה כר' יוסי וכיון דחזו ליה כולי האי ודאי נראה בעליל:

[גמרא (בסה"ע) יצתה ב"ק כו' ע"פ שנים עדים. ור' יוסי במכות (ד' ו ע"ב) במשנה יליף מזה גם התראה ע"ש. והרש"א בח"א נדחק בזה] :