רש"ש על פסחים ו:

גמרא כיון דלאו זמן איסורא הוא (נ"ל דזהו תשובה על בארבע) ולאו זמן ביעורא הוא. (תשובה על בחמש ואפי' לר"י דתולין):

רש"י ד"ה דלאו ברשותיה. אינו שלו. ר"ל דהרי נאסר בהנאה כדפי' לעיל בע"א בד"ה אפי' מר"ה ועי' בב"א שהביא ראיה דאה"נ לא מיקרי שלכם מהא דכתובות אי כו' אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא הרחיק ראייתו ולא הביא ממכילתין לקמן (כג) בסוגיא דחזקיה דאיתא שם כ"פ ראיה להתיר הנאה מדכתב לכם שלכם תהא:

תוס' ד"ה ממאי. ותירץ ר"ת כו' ומסיק דיליף כו' ואמירת משה הוה בריש ירחא. ונפלאתי על הסה"ד שכתב בב"א תמ"ט י"ג לחדש ניסן ויצו משה לעשות הפסח במועדו ודע דק"ל מסוגיין על הא דא"ר לוי (גיטין ס) ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ולא חשיב פרשת הפסח וא"ל מפני שאין בה חדוש דין לדורות הלא שם כתיב במועדו דדרשינן ליה לקמן (עז) אפי' בשבת וטומאה וע"ש בתד"ה סד"א ובמהרש"א שם: