רש"ש על פסחים סט.

רש"י ד"ה אל תכפירני. אע"פ שאינו כדאי. כצ"ל:

תד"ה שמא. עיין כה"ד הנה אף ששיטת הר"ש והרע"ב בספ"י דפרה דמי חטאת אינם חוזרים ומטמאים בטומאה הבאה מחמתם ולכאורה דבריהם מוכרחים שמה בפירוש המשנה וא"כ אין מקום לקושייתם יש לומר דאינהו יאמרו דהתם מיירי דנושאן לצורך הזאה והוה כמזה דטהור והכא ס"ל דהוה שלל"צ עיין צל"ח (אבל ק"ל מהא דפ"ח מ"ח שם מ"ח שנפסלו כו'. ואת הטהור לחטאת לא בידו ולא בגופו וע"ש בהרע"ב ובא"ר והתם כיון דנפסלו הוה שלל"צ) אך ק"ל בתירוצם הא בכלי חרס נמי מצי איירי דהא אינו נטמא מגבו ומשום היסט ל"ל דא"כ אפילו כ"א וכ"ג נמי וע"כ צ"ל דס"ל דאף במ"ח איתא לכללא דכל טומאות המסיטות טהור כדאיתא בר"פ ר"ע חוץ מן הזב אמנם משנה ערוכה בפי"א שם כל הטעון ביאת מים כו' מטמא את מ"ח כו' במגע ובמשא וצ"ע: