רש"ש על פסחים סב.

תד"ה כי. ומותר לצאת באחר. כצ"ל:

תוס' ד"ה ערל. דוקא בחגיגה שתלוי בביאה כו'. עיין (לקמן פ) תד"ה אתה:

בא"ד טמא איך משלח קרבנות והא בעי סמיכה. ולי גם כן קשה (דלעיל נט) מוכח דבקדשים הנאכלים לבעלים כגון שלמים ותודה איכא מ"ע שיאכלו הם דוקא ולזה לא יועיל תירוץ ר"י דמיירי בבכור ומעשר ולמ"ל אלא בעופות דאין בהם אכילה לבעלים ולא סמיכה ולשון הגמרא דאילו בכה"ז כו'. ואילו בפסח כו'. אינו סובל זה: