רש"ש על פסחים נא:

גמרא מימר אמרי כמה בטלני איכא בשוקא. לכאורה הנ"ל דאפילו ריו"ח דל"ל האי סברא לקמן (נה) וכן אף לרשבדר"א שם אליבא דרבנן מודו הכא דבכדי לקיים דין ח"מ שיצא משם אמרינן סברא זו משא"כ התם דאדרבה מדינא שרי אלא שרוצה לעשות עצמו כת"ח בזה סבירא ליה דל"א סברא זו. אך ביבמות (יג ב) ל"ל גם כן לריו"ח סברא זו והתם ג"כ דומה קצת לדהכא לכן נ"ל אחרי שנדקדק מדוע ל"א כאן לישנא דאמרי מלאכה הוא דל"ל כמו שם ושם. אלא דהכא הכוונה משום דאינו במקומו שאין דרך בנ"א לעשות מלאכה אלא במקומן כדפירש רש"י במגילה (ס"ד ג) ופירוש כמה בטלני הוי בשוקא דהכא היינו כיוצא בו ר"ל אורחים כמוהו:

גמ' כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא. ע' בגה"ש ודבריו כבר כתובים בתוספות (סוכה מג) ע"ש ונעלמו דבריהם מב' שרי התורה מהרש"א והגרע"א ז"ל:

[רש"י ד"ה שאין כיוצא בו. ונ"ב דטעמא משום דכרוב א"כ לחיה כו'. וטעמא שאין כיוצא בהם כו' שבגמרא קאי ארישא וכה"ג משני הגמרא לעיל (כט) לראב"י] :

תוס' ד"ה אני. לא היה רוצה שע"ה יסמכו עליו. ק"ל דבירוש' ריש ברכות מקשה על הא דאר"ג לבניו אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה והא כו'. רשב"י פליג ע"ר ול"ע כוותיה ומייתא ההוא מעשה והא בניו של ר"ג ת"ח הוו ועוד ק"ל דהכא רשב"י בעצמו עביד כוותיה. והתם מייתא מר"מ דאמר אע"פ שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי. והאי דמיקל לאחרים דקאמר נראה דלאו להלכה למעשה קאמר אלא במו"מ של הלכה:

[תוס' ד"ה כל. דבספרא קאמר אמילתא דרבנן. כצ"ל:

בא"ד הקשה ר"נ גאון דאיפכא שמעי' ליה כו'. כצ"ל:

בא"ד אמאי איצטריך קרא דלא סריה תפוק כו'. כצ"ל] :