רש"ש על פסחים מט.

גמרא תרי בני סמיכי סמיכי ס"ד אלא אימא דחזי לסמיכא. כ"ה בע"י:

גמ' רב ששת בריה דרב אידי. בכ"ד בש"ס איתא רב שישא בריה דרב אידי (ובתענית יג) א"ר אידי בר אבין כו'. א"ר שישא בריה דר"א אבא כו'. ועיין בסה"ד:

תד"ה ושורפו. וקשה לר"י אי דאורייתא כו'. ולעד"נ דעת רש"י דע"כ ל"א דבמקום אכילתו שריפתו אלא שאירע בו הפסול במקום אכילתו. אבל ביצא חוצה לו מדאורייתא שריפתו במקומו רק דרבנן החמירו בלא עבר צופים. וזהו (דלעיל כד) ד"ה פסולי חשיב טומאה ושפיכת הדם וכו' ול"ח פסול יוצא. ונראה לי ראיה לזה מזבחים (קד ב) דתני לוי ביה"ד היה בעזרה ששורפין כו'. ופרים הנשרפין כו'. ובהר הבית ששורפין פה"נ כו'. שאירע בהן פסול ביציאתן ע"ש ועמש"כ (בשקלים פ"ח מ"ו בס"ד):

[תוס' ד"ה תניא. תימה כו'. עמש"כ בס"ד בברכות ספ"ג וכן לקמן בע"ב לא מייתא הש"ס לסייע למימרא דר"א דע"ה אסור להתלוות כו'. מהברייתא דששה דברים כו'. דאיתא שם] :