רש"ש על פסחים לט.

במשנה ומצטרפין לכזית. וכ' הרע"ב וה"ה בה' מיני דגן כו'. ואתרווייהו קאי. ולא מחוור דיותר ה"ל למתני' שם כמו ששנה אבל לא בטבל כו' והכא סמיך אדהתם והר"ן נתן טעם אחר בזה ע"ש. ול"נ משום דתנן בפ"ג דחלה מ"ז העושה עסה מן החטים ומן האורז כו' ויוצא בה יד"ח בפסח. ולרוב הפוסקים בכזית בלבד יוצא. עי' בהגר"א סי' תנ"ג ולכן לא תני בהם ומצטרפין דהוה משמע דה' המינין לחוד ולא זולתם:

בגמרא רבי יהודה אומר אף עולשי כו'. כצ"ל:

גמ' ואמר רבא מאי חסא כו'. כ"ה ברא"ש ומלות מאי חזרת חסא ליתא:

גמ' מה מרור זה כו' אף מצרים כו'. עפרש"י אבל בירושלמי איתא מה חזרת תחלתה מתוק כו' כן עשו המצריים כו' בתחלה במיטב הארץ כו':