רש"ש על פסחים לח.

גמרא מצות של מע"ש כו' יד"ח בפסח אתרוג שמע"ש כו' יד"ח ביו"ט. לכאורה יפלא מדוע במצה הזכיר שם הפרטי מהיו"ט ובאתרוג שם הכללי ולא פרטו בשם סוכות אבל בוא ואראך חכמת לשון חז"ל והוא דמבואר בר"פ לולב הגזול דלכם לא בעינן רק ביו"ט הראשון ולכן אתרוג של מע"ש אף לר"מ דלא מיקרי לכם מ"מ כשר הוא לשאר הימים לזאת אמר בי"ט לשוללם דאינם נקראין י"ט עמ"א ת"צ סק"א ובמצה שאמר פסח נ"ל דבא לכלול בו פסח שני שאינו נקרא יו"ט מ"מ דיניו בזה שוים לפ"ר:

[רש"י ד"ה תרי זימני. אבל אתרוג של מע"ש הואיל דאיתיהיב ליה כו'. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה ואליבא דרבנן (בסופו). ע"י טומאה דנפדה בה כו'. כ"נ דצ"ל] :

תוס' ד"ה אתיא (בסה"ד) או ישראל עני. לכאורה אפי' עשיר מטעם דאי בעי הוה מפקיר כו' וצ"ל דס"ל להתוס' דלא מהני טעם זה אלא גבי דמאי דרוב ע"ה מעשרין וכ"נ מלשון רש"י שם ד"ה השתא ועי' לקמן (מו ב) תוד"ה הואיל הב' ובעיקר תירוצם עמש"כ בק"א להש"א סי' צ"ז בס"ד ועמש"כ בסוכה (דף לה) בתוד"ה אתיא בע"ה:

תוס' ד"ה או. צ"ל אלעזר. בל"י:

תוס' ד"ה ר"י. ורבנן כו' וסברי דלקוח טהור נפדה בר"מ. בגה"ש תמה מהא דא"ל לא כו'. תאמר לקוח שא"נ טהור בר"מ ש"מ דמודו ליה רבנן בהא ואין כאן תמיה כלל דמצינו כיוצא בזה בחולין (סט ב) לא ר"י טעמא דנפשיה קאמר ובשלהי בכורות וכ"ת ר"מ למאי דסבירא ליה קאמר ובזבחים (דף סז) א"ל ר"א לר"י אשם ששחטו בצפון לשם שלמים יוכיח כו' לפי' התוספות ע"ש ובחדושי הבאתי הרבה דוגמאות כאלו:

ודע שדרשה זו דכסף ראשון לר"י הביאו התוס' בב"מ בשם הספרי ושם הקשו דהא במתניתין איתא א"ל ר"י לא כו' א"כ טעמא אחרינא א"ל ול"ל קרא הנה לפמש"כ הכא הא דא"נ טהור בר"מ ג"כ מהאי דרשה נפקיה וצ"ע ואי קשיא ה"ל להשיב לרבנן מהך קרא כבר תירצו בירושלמי שם אלא מן מה דאותבין ליה מק"ו הוא מותיב לון ע"ש הביאוהו הר"ש ושנ"א שם ומצינו הרבה בדרך התנאים שלא לומר טעם העיקרי עי' תוס' סוכה (כד) ד"ה ר"י ובנזיר (לב) בד"ה אמרו ב"ש ובסנהדרין (נב ב) במשנה ר' י"א ניוול הוא לו כו' ובברייתא שם אמר אף אני יודע כו' עד ובחוקתיה ל"ת ובחדושי הבאתי עוד כזה ועמש"כ בר"ה (טז) בס"ד: