רש"ש על פסחים ב.

במשנה בודקין כו'. בהרע"ב אית דמפרשי דטעמא דלא סמכינן אביטול דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ונמלך על ביטולו כו' ומלא התוי"ט א"ד דמחשבה מבטלת מחשבה וא"צ לזה דאפי' לר"ל (בקדושין נט ב) לפי דמתני רב זביד הכא כיון דדעתו לקנות קני ליה רשותו עי' (ב"מ יא) ובתוד"ה זכתה. אמנם לכאורה עיקר דברי הרע"ב תמוה דהא לקמן (ו ב) מוכח להדיא דבביטול אזלא לה חששא דגלוסקא וגם דאף אחר הבדיקה איכא חששא דגלוסקא וי"ל דבלא בדיקה ודאי מצוי שימצא גלוסקא ולכן חיישינן שמא ימלך על ביטולו אבל אחר הבדיקה אינו אלא חששא שמא ימצא כו' ושמא ימלך ולתרי שמא תו לא חיישינן:

גמ' מיתיבי הבוקר אור כו' אלמא אור יממא הוא. עיין פירש"י וק"ל לפי מאי דאיתא ביומא (כ ב) דחצות לילה נמי איקרי בוקר (ועמש"כ בס"ד (בברכות ט) לא תיקשי הכא מידי):

רש"י ד"ה הבוקר אור כתיב. שהמתינו עד שהאיר המזרח. ובד"ה בכי טוב כתב ימתין עד הנה"ח משמע דאידי ואידי חד הוא עמש"כ (במגילה כ) בס"ד ומש"כ לקמן בד"ה וכאור בקר כתיב בעלות השחר כו' ואפי' עה"ש כו' היינו התחלת האור וכמ"ש שם כשמתחיל הבקר להאיר ועי' (בסוכה כט) בפירושו ובמש"כ המהרש"א ע"ד שם. אבל דעת התוס' בר"פ הפועלים בסד"ה פועל וכפי שבארם המהרש"א שם דבכי טוב היינו ג"כ בעה"ש ונ"ל ראיה לדבריהם מלקמן (צד) דחשבון מהלך אדם בינוני יו"ד פרסאות ביום הוא מעה"ש עד צה"כ לפירש"י שם אלמא שדרך לילך באותו זמן. אמנם לשיטת הגר"א ז"ל באו"ח סי' תנ"ט סק"ה בסוגיא דשם אין ראיה:

תוס' ד"ה יכנס. והא דנקט כניסה תחלה כו' דאורחא דגמרא כו'. ובמקרא מצינו ג"כ במספר יביאום ובמספר יוציאום (דה"א ט כח) ע"ש בלשון המפרש המכונה בשם רש"י: