רש"ש על פסחים קטז:

במשנה מן הפסחים ומן הזבחים. עי' הגהת הגרי"פ דצ"ל בהיפך ולפלא שהעלים עין מהתוס' בסד"ה ה"ג ונאמר:

גמרא צריך שיאמר ואותנו הוציא משם. הוא לשון הכתוב (דברים ו׳:כ״ג):

ברשב"ם ד"ה בשר. שהיו אבותינו אוכלים לא יגביה כו'. כצ"ל:

רשב"ם ד"ה בעבור מצה ומרור. ור"ש ור"י גז"ש ל"ג. לכאורה ה"נ דגם ראב"י לא מגז"ש גמיר אלא דה"ק דכמו דדרשינן זה דשם למעוטי סומין ה"נ דרשינן זה דהכא:

רשב"ם ד"ה וחותם בגאולה וד"ה כן יגיענו. צ"ל בד"א:

רשב"ם ד"ה הללויה. תיבה אחת כגון תחתיה. הוא בתהלים פו הגזרה והבניה ביחזקאל מא:

רשב"ם ד"ה על כל פרק. על כל רגל כו'. כצ"ל:

רשב"ם ד"ה ד"א כו'. דכתיב ביה עד יום גלות הארץ. [כצ"ל] :

רשב"ם ד"ה וישראל אומרים לפניו ל"ג. כנ"ל דצ"ל:

תוס' ד"ה וחותם. עיין רש"א שכ' דלר"ט חותם בגאולה דת"ק היינו דמסיים בסופה גאל ישראל משמע דלר"ט חותם ג"כ גא"י רק שאינו מזכיר ברוך וז"א אלא דלר"ט וחותם בגאולה דת"ק היינו דחותם ההגדה בגאולה וכ"ה ברשב"ם להדיא וע"ע (לקמן קיז ב) ברשב"ם ד"ה והלל ואפשר דט"ס בדברי הרש"א: