רש"ש על נדה ח.

גמרא דתנן ריב"ב העיד ה"ד כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ונימא מאי נשים. קטנות דעלמא. הס"ד. ומה"ד

רש"י ד"ה יש להן שביעית. שצריך להפקירם ואסור כו'. שביק איסור מלוגמא שהזכיר לקמיה בדבור הסמוך. משום דלא פסיקא ליה דדילמא אינן מאכל אדם ומותר במלוגמא לאדם כדתנן ברפ"ח דשביעית:

תד"ה יש להן (בסופו) . אבל הן מתבערין עה"פ. כ"ז ליתא במשנה וע"ש. ונראה למחוק מדבריהם:

תד"ה מאן. ואין סברא לומר דפליגי אי הנאתו וביעורו שוה אי לאו וי"ל כו'. כצ"ל. ק"ק דאיך ס"ד למימר דפליגי בזה. דא"כ מאי ראיה מר"א דס"ל דאסור בערלה יען היותו סובר דהנאתו וביעורו שוה. וי"ל: