רש"ש על נדה עא.

רש"י ד"ה ביעתותא. או שומע ונבהל מרפיא. כצ"ל:

רש"י ד"ה [כלים] . אף הכלים. נ"ל דזה"ד שייך לסה"ד דלקמיה וכצ"ל שם משונין מכ"א להטביל אף הכלים כו':

במשנה רי"א א"מ משום כתם כו'

ובגמרא מכלל דת"ק כו'. ק"ל מדוע לא נאמר דטעמא דת"ק שמא תתעלף כמו במשנה דלעיל. ואדרבה מ"ט דר"י דלא גזר כאן. ואולי משום דלא שכיחא שתצא דם לאח"מ לכן לא גזרו בה רבנן:

רש"י ד"ה דם תבוסה א"ב. ספק אם נעקר כולו מחיים ס' אם נעקר מקצתו לאח"מ. ק"ל תרתי. חדא. ממש"כ לקמן בד"ה הרוג. רבותא אשמעינן דאע"ג דמספקא לן אי רובו מחיים כו'. ולא קאמר רבותא טפי דאפילו מספקא לן אי כולו מחיים משמע דזה באמת טהור. וגם ר"י שם ל"פ בזה. שנית. דכתב שם ומיהו אי הוי פשיטא לן דרובא מחיים ל"ג עלי'. ואיך כתב כאן ספק אם נעקר מקצתו לאח"מ. הא אפי' אם ודאי הי' כן נמי טהור. והכי הל"ל ס' אם נעקר רובו לאח"מ:

תד"ה מקור. ליטמא אפי' בפחות מרביעית משום דנגע במת. התוי"ט תמה עליהם מהא דתנן באהלות רביעית דם שחסר טהור. משם לק"מ די"ל דטהור דקאמר היינו מלהיות אה"ט לטמא אדם וכלים. אבל טומאה קלה דהיינו טומאת משקין לטמא או"מ יש בה. (גם י"ל דהתם משום דשבעה לה טומאה ומיירי דחסר אח"כ. אולם זה מיבעיא ליה לרבא במנחות (כד) ע"ש). אלא דק"ל מהא דתניא לעיל (נה ב) תשעה משקין כו' ודם מגפתו כו' מטמאין טומאת משקין ברביעית. והביאו בעצמם לעיל (טז) לראיה דע"כ אינו מחמת שנגע במקור. וצ"ל דהכא ה"ק דהם הקשו בכריתות (יג ב) דאמאי בעינן רביעית דהא משקין מטמאין בכ"ש. ותירצו דכל הני לא הוויין משקין אלא מדרבנן ע"ש. וא"כ אי אמרינן דהכא ר"ל משום דנגע במקור ואפ"ה מטמא בכ"ש ע"כ נצטרך לומר דהוה משקה דאורייתא וא"כ אפי' בלא מקור יטמא משום דנגע במת. ועי' חולין (פז ב) תד"ה כל: