רש"ש על נדה סה:

גמרא הא בתקופת ניסן ותשרי כו'. עמש"כ בע"ז שם בס"ד:

רש"י ד"ה מתוך ד' לילות. מש"כ המהרש"א דלר"מ מאי איריא כו' הא בתוך זמן תלייתה נמי כו' ע"ש. אינו מוכרח. די"ל משום דבימים שבין ב"ש לב"ה אפילו אינה שופעת תבדוק לר"מ כדפרש"י לקמן:

בסה"ד אם נשתנו מראה דמים כדמפרש. נראה מזה דמפרש דהבדיקה היא אם דומה לדם נדה או לדם בתולים כדמפרש ר"מ לקמן. וא"כ צ"ע מש"כ התוס' ודלא כפרש"י שפי' דאפי' נשתנו מכמות שהיו כו' דהרי משינוי זה לא איירינן בשמעתין:

תד"ה וכולן. דהא אם ראתה ביום טמאה ללוי כו'. לכאורה קשה דמנ"ל הא. דבפשטא משמע דלא אמר אלא דלאחר שימוש ד' עונות כבר כלה דם בתוליה. ולא תלינן תו בהם. אבל בתוך הד' עונות שעדיין לא כלו אימא דתלינן בהו כל הלילה של שימוש וגם יום שלאחריה. וי"ל משום דא"כ מאי פריך עליו הש"ס לעיל עד מו"ש ל"ל. נימא דאתי לרבויי הימים דלאחרי לילי השימוש:

בא"ד אבל ביום בעיא בדיקה ולא סמכינן כו'. כצ"ל:

בא"ד בכל מחלוקת שבין בית שמאי ובית הלל דמתניתין מחמיר. כצ"ל: