רש"ש על נדה לח.

ד"ה אף. צ"ל כימי זיבה בכ"ף:

רש"י ד"ה כיצד. בלא עת נדתה הן י"א ימים כו'. כצ"ל:

בא"ד וביום ס"ב ילדה נקבה. כצ"ל צא וחשוב ותמצא שכ"ה. ומוכח דהני מ' ונ' יום הם מחוץ ליום הלידה. וא"כ גס ב' שבתות דר"י ור"ש יל"פ דהיינו לבד יום הלידה. וק"ל דלפ"ז הא דלקמן (בע"ב) דיש מקשה כ"ה יום כו' וי"ד שהולד מטהר. ר"ל ולמחר ביום כ"ו ילדה. אבל אם עבר עליה גם יום כ"ו ולא ילדה עד כ"ז תהוי זבה. ויש לכוון בזה בפשוט מה שסיימה הברייתא שם וא"א שתתקשה כ"ו יום בלא ולד ולא תהיה זבה ומדוע נדחקו הרבה ר"ש ורבא שם לתרוצה. וי"ל:

תד"ה להיות. ור"ח פי' כו'. דברי מהר"ם בזה מגומגמין וא"א להולמן בלתי הגהה:

תד"ה שיפורא. אבל אחדש לבנה קרי שפיר חדשה אפי' יום א'. אולי יכוונו למש"כ בחידושי לאו"ח סי' תקמ"ט דרה"ח נקרא ג"כ לפעמים חדש סתם ע"ש. וכמו והשבתי כו' חדשה (הושע ב). וכן מדוע את הולכת אליו היום לא חדש כו' (מלכים ב ד׳:כ״ג). ותיבת כו' שבדבריהם ל"י לכוונה. ונראה למוחקה [והוא באמת ט"ס ובדפו"ר איתא בתוס' "בו" במקום "כו'"] :

בא"ד ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שמא נקלט הזרע כו'. כ"נ שהיה גי' מהר"ם. ועי' מהרש"א: