רש"ש על נדה כט:

גמרא משמשת לאור ל"ה. ק"ל מאי איריא ליל ל"ה כל יומא דל"ה נמי:

שם ומטבילין אותה צ"ה טבילות. הס"ט הקשה היכי מ"ל להנהו טבילות כולן לב"ש דס"ל בפ"ב דביצה דגם טבילת אדם אסורה בשבת. ול"נ ליישב דהא תנן התם ושוין כו' ומטבילין מגב לגב כו'. וע"ש בפירוש הרמב"ם שהטעם הוא שטבילה זו אינה להסיר הטומאה כו'. וכן בגמרא שם איתא דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין. ופרש"י שאין כאן תיקון. והכא ג"כ לתרומה אסירא כל ימי משך הטבילות. ולחולין ולמעשר לא מהני אלא טבילה דסוף שבוע ג' וטבילה דכל סוף שבוע טהור. דבכל המשך מספקינן בטומאת לידה ונדה וספירת זיבה. ולכן לא מיקרי כל הטבילות תיקון ומותרין אף בשבת. ואלו קצת הטבילות בימים שהזכרתי אף דמהני קצת כמש"כ. מ"מ אינם אלא חומרא בעלמא דהרי איכא כמה ספיקות כמש"כ התוספות לעיל ולא עדיפי מהא דמגב לגב לפי' הרמב"ם שם ומטומאת ולד הטומאה. ועוד דעכ"פ מ"ל כשאין חלין בשבת:

תד"ה אימא. וברייתא לא מתפרשת כלל כו'. כצ"ל:

תד"ה בשבוע. אלא ו' לילות משבוע קמא כו'. כצ"ל: