רש"ש על נדה כח.

רש"י ד"ה וטהרו לו (שברה"ע) . בכה"ד צ"ל ארבעה בה' כי הכוונה הוא על טפחים:

תד"ה שנשרף. פירוש עור שלוק והיה בעור כו'. כצ"ל:

במשנה יצא מחותך כו' משיצא רובו כו' כדרכו עד שיצא רוב ראשו. לכאורה נראה להגיה דצ"ל בהפך ברישא עד שיצא רובו אינו כילוד ובסיפא משיצא רוב ראשו וכן הובא בלשון זה בבכורות (מו ב) וכן העתיקו התוס' בר"פ בהמה המקשה. (ועי' לקמן (כט) תד"ה מכלל). וכ"ה הלשון בהרמב"ם בחבורו ובטוש"ע ע"ש:

שם ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו. עי' מש"כ בבכורות (סוף דף מו) להוכיח מהגמרא דשם דהכוונה משיצא הפדחת כולה עד החוטם. ועתה ראיתי להכ"מ בפ"י מהל' א"ב ה"ו שנדחק ליישב הגי' הישנה ברמב"ם רוב פדחתו וכתב שסובר שאינו נקרא ראש (כצ"ל שם וכמו שהוא בב"י) אלא הגולגולת כו' ע"ש ור"ל עד החוטם. ולא נהירא כלל דא"כ הל"ל גם בנחתך ואם יצא פדחתו. אלא המוחוור כאשר מצא מוגה למחוק תיבת רוב:

תד"ה אר"נ. ונ"מ אם קדש טומטום אשה כו'. ר"ל אבל לענין נזירות כשאמר הריני נזיר שזה איש או אשה גם באנדרוגינוס הוה נזיר ודאי גם לר' יוסי. וזהו תירוץ על ועוד מאי אבל כו'. ולקושיא הראשונה במאי פליגי כו' כתבו ול"פ ר"י את"ק כו' אי כולה ר"י היא: