רש"ש על נדרים ט.

ר"ן ד"ה כנדבותם. שאין הכשרים נשבעין לעולם ואע"ג כו' דלזרוזי נפשייהו נשבעים לדב"מ כו'. לכאורה מאי קושיא הא התם היינו דוקא לדב"מ. ואולי משמע ליה דהכא אפי' היה מונח לפניו דבר איסור וכשיטתו שם דלענין בל יחל חייל. ואין זה סתירה למש"כ שם בישוב דבריו מהא דמכות די"ל דהכא בשהיה מונח לפניו חצי שיעור דלכ"ע חייל כמש"כ התוס' בשבועות (כב ב). ולהרז"ה שכתבתי שם י"ל באיסור שאין בו מלקות כגון שהוא בא מכלל עשה וכדומה:

גמ' הימנו בשבועה דלמא הימנו דאכילנא קאמר א"ר דאמר הימנו שלא אוכל. מבואר דבעינן שיאמר בפירוש שלא אוכל. ותימה על התוי"ט שכתב בד"ה כנדרי רשעים (הב') וכן אם אמר כנ"ר הימנו משמע שלא אוכל. ונראה למחוק תיבת משמע:

שם א"ה מאי למימרא מ"ד הא לא מפיק שבועה כו'. משמע דל"פ אלא משבועה. והוא דבאינך י"ל דקמ"ל דאף בכה"ג אם הקדים לומר כנדרי כשרים לא"כ כדכתב הר"ן. אבל בשבועה ל"ל הכי דהא פי' בכנדבותם לא חיילא. וזה לא תני לה בהדיא:

ר"ן ד"ה כשהיה נזיר עובר. אי לאו דאמר כנדרי רשעים לא משמע כו'. כצ"ל. ומלת עלי למחוק:

ר"ן ד"ה רי"א טוב מזה ומזה. לא תהא סבור שבשעת נדרך אתה מוסיף זכות ואח"כ כו' או נאנסת כו'. ואע"ג דאמרינן חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עה"כ כאילו עשה (ברכות ו) היינו דוקא בלא נדר. ועוד חשב קאמר ומחשבה בנדרים ושבועות א"כ עד שיוציא בשפתיו כדאמר שמואל בשבועות (כו ב):

רא"ש ד"ה עלי בקרבן. חייב להביאה עולה. הן אם היתה נקבה הרי לא חזיא לעולה אלא דר"ל אם הוא זכר חייב להביאו לעולה דוקא אע"ג דלא פריש עי' שקלים פ"ד מ"ז בדברי ר' יהושע: