רש"ש על נדרים צ.

גמרא קונם שא"נ לפלוני ולמי שאשאל עליו כו'. לכאורה איך יתכן שיאסרו עליו שניהם. והייתי רוצה לפרש דר"ל דמיד שישאל לחכם אף קודם שיתירנו יאסר בהנאתו. אך מלשון הרא"ש והר"ן מוכח להדיא דר"ל אחר שיתירנו. ולשון השו"ע בסי' רכ"ט ס"ט או לחכם שישאל כו'. וגי' זו נכונה מאד. אבל לשון הטור שם ולא לחכם. והב"י לא העיר שם מאומה. ועוד תמיהני על הרא"ש בפסקיו שהעתיק הברייתא כגי' שלפנינו לדינא וכן הטור דהא בירושלמי דמכלתין פ"ה ה"ד איתא דאינו נשאל על הב' וא"ת תני נשאל כו' ובין על הב' (והוא כברייתא שלפנינו) ומוקי הך דא"נ על הב' כר"ע לעיל (פט) ע"ש. וכיון דאנן קי"ל כר"ע. ובפלוגתא דר"ש ורבנן פסק הרא"ש לעיל (בפ' ר"א ס"ה) כר"ש דכזה נקרא כללא וכן הטור שם ובהותר האחד הותרו כולם וא"כ גם הכא ה"ל לפסוק דא"צ לישאל על הב'. ולשון הרמב"ם בפ"ו מהל' שבועות הט"ו שלא יהנה לפלוני שלא יהנה לחכם כו'. ונראה שבכוונה הוסיף שלא יהנה גם אצל חכם בכדי דליהוי פרטא אף לר"ש כמש"כ הר"ן כה"ג לעיל (פז ב) בד"ה אמר רבא ודלא כפי' הרא"ש שם במשנה ועי' ש"ך שם סק"ו. וענ"ל דאף לפי' הרא"ש א"ש שהרי כ' שלא יהנה לחכם בלא ו' ואיהו פסק בפ"ד מה"נ הי"א דלזה לזה צריך פתח לכאו"א ונכון בעז"ה:

ר"ן ד"ה דכתיב לא יחל דברו. לא יעקור חלות דברו. נראה דמפרש דמלת יחל משמשת לשתים ללשון חילול וללשון תחלת וכמו שהבאתי כה"ג בק"א להט"א בסוף ר"ה בד"ה מאי עבידתי':